ילדים מעצבים חדרים משותפים
נהוג לחשוב שילד זקוק למרחב פרטי בשביל להתפתח ולגדול ולכן, הנטייה היא להעניק לכל ילד חדר משלו. אבל מה קורה כשאין מספיק חדרים בבית? או שנטיית הלב היא דווקא לתת לילדים להיות ביחד בחדר משותף, כדי שיהיו חברים טובים יותר?
רוצים שיהיו ביחד בחדר, אבל רוצים גם לשמור על האופי המיוחד של כל אחד מהם? האמת, שזה לא מסובך! פשוט נותנים להם להיות חלק מהתהליך! נותנים להם לתכנן ולעצב בעצמם את החדר שלהם.
אנחנו שואפים לשמר ולטפח את האינדיבידואל של כל אחד מהילדים, אבל חוששים לתת להם להתערב ב"דברים של מבוגרים". ולמה בעצם? ממה אנחנו חוששים? לתת להם לחלום ולהגשים את המקום שהם חיים בו, זו נראית לנו משימה שגדולה עליהם? איך הם יעשו את זה בלי לריב? ואיך החדר יראה כשכל אחד מהם מושך לצד אחר?
ההמלצה שלי, קודם כל- תרגעו! ילדים מסתכלים על העולם בצורה פשוטה יותר מאשר מבוגרים, הם רואים הזדמנויות ופתרונות במקומות שאנו, המבוגרים, רואים בהם בעיות. מה שנראה לנו כקושי ללא פתרון, עשוי להתגלות כפתח ליצירתיות ותעוזה, אם רק תתנו לילדים קצת מקום להביע את עצמם.
הנה כמה טיפים פשוטים, שיסייעו לכם לצלוח את המשימה הזו. ראשית, כדי שהילדים יתחברו לחדר הזה וירגישו שהוא שלהם, הם צריכים להיות חלק אינטגרלי מהתכנון והעיצוב שלו. צריך להקשיב לילדים, להבין מה חשוב להם? מה הם צריכים? אילו צבעים מועדפים עליהם? מה עוזר להם להתרכז? להירדם? מה מרגיע אותם? הרבה שאלות, שהתשובות שלהן ידייקו את עיצוב החדר.
אפשרו להם לקבל החלטות, להרגיש שלדעה שלהם יש חשיבות בעיניכם ולקבוע איך הם היו רוצים לסדר את החדר (כל עוד זה בגדר הגיון הסדר והבטיחות). תתלבטו איתם ביחד בנוגע לצבעי הקירות, לסוג הנגרות והטקסטיל ולאופן סידור האוספים שלהם.
אני ממליצה ללוות אותם בתהליך, לתת להם גבולות גזרה, בתוכם הם יוכלו לעוף עם הדמיון שלהם. למשל, לבחור כבסיס לחדר פלטת צבעים ניטרלית, ולשלב אקססוריז בצבעים אהובים על כל אחד מהם, שישתלבו גם זה עם זה.
בחדר משותף, כדאי לתחם את "האזור שלו" ו"האזור שלה", ע"י צביעה מיוחדת של חלק מהקיר, שימוש בטפט וכדומה, כך שלמרות שהכל משותף, עדיין תיווצר תחושה שלכל אחד יש את הפינה שלו ואת הפרטיות שלו.
אם רק תושיטו להם יד, להצטרף למסע שלכם, תופתעו לגלות שיש להם רעיונות מופלאים, שרק בראש של ילד עוד אפשר להמציא!
יאללה לעבודה!
Comments